ארבע טעויות נפוצות מעולם היוגה ואחת מתחום הכתיבה האינטואיטיבית

1. מורים/ות ליוגה שמעלים תמונות שלהם בתנוחות מסובכות. 

בניגוד למה שהם אולי חושבים, זה עושה בדיוק את ההפך. פלוני אלמוני שלא תרגל יוגה מעולם ונתקל בתמונה של מישהי עומדת על הידיים בשיכול רגליים או מקשיתה את הגב בתנוחת העקרב (כשהגוף הפוך ורק האמות נמצאות על המזרון) – רוב הסיכויים שלא ירצה לבוא לשיעור יוגה. לא שלה ולא של אף אחד אחר.

תמונות מהסוג הזה אולי מעוררת התפעלות ברגע הראשון, אבל הן גם מפחידות ומאיימות ומעבירות את המסר שזוהי המהות היוגית, שזאת התכלית של התרגול. שמעתי כבר ממספיק אנשים שהם לא הגיעו לתרגל עם מורה מסוימ/ת שמפרסמת תמונות שלה מהסוג הזה, כי הם היו בטוחים שגם השיעורים שלה מורכבים ומסובכים, וחששו מהפער הגדול בין היכולות שלה לשלהם. אז אם אתם מורים ליוגה – תשתדלו להימנע מזה. לרוב זה רק מרחיק ועושה עוול לעצמכם/ן ולתחום. ואם אתם כאלה שחושבים לתרגל ונתקלים בתמונות מהסוג הזה – תדעו שזה אומר מעט מאוד על יוגה.

2. נשים וגברים שלא באים לתרגל יוגה כי הם לא גמישים. 

ובכן...משפט שאמרתי במהלך השנים האחרונות אולי אלפי פעמים, אז כנראה שכדאי לכתוב אותו: לא צריך להיות גמישים כדי להתחיל לתרגל יוגה, אבל אם תתחילו לתרגל תהיו גמישים. זהו. (ולמה בכלל גמישות זה דבר שחשוב לבריאות הגוף והנפש זה כבר נושא לפוסט אחר).

3. כאלה שלא מגיעים לתרגל כי הם "לא טובים" ביוגה. 

ובכן ב': אין דבר כזה לא להיות טובים ביוגה. היוגה היא הדרך ולא התוצאה. אחד הפירושים של המילה יוגה זה מושב. כלומר מקום שאפשר להתיישב בו, לשהות בו. מכאן אפשר להבין שאם כבר, להיות טובים ביוגה זה להצליח להישאר בתנוחה מסוימת ולנשום בה. זה הכל.

מעבר לזה, בניגוד מוחלט לתדר של העולם הנוכחי שכמו לוחש לנו כל הזמן באוזן: יותר מהר! יותר מהר! היוגה לוחשת לנו ברכות: לאט יותר, לאט יותר...הרפו קצת, בחייאת. עשו הכל בפחות מאמץ. בנוסף לקצב האיטי, היוגה קוראת לנו להביט פנימה ולא החוצה. לכן בחלק מהתרגולים יש הנחייה לעצום עיניים (וממילא ההתקדמות היא תמיד ביחס לעצמנו ולא לאחרים).

אז נכון, לא להביט החוצה זה קשה ומאתגר, במיוחד לאור הנטייה האנושית להשוות את עצמנו לאחרים, אבל מתרגלי יוגה מנוסים יודעים: מתרגול לתרגול הנטייה הזאת מתרופפת, עד שהיא מאבד רלבנטיות. כשאני נזכרת בתרגולים הראשונים שלי כתלמידה, אני משחזרת איך הסתכלתי פעם לצדדים תוך כדי שיעור והשוויתי אותי לאחרים/ות, והרבה פעמים התכווצתי לנוכח מראה של מישהי שמצליחה משהו שאני לא. היום זה רחוק ממני כל כך, ובעיקר רחוק שנות אור מהתפיסה שלי את היוגה עצמה.

4. כאלה שלא מגיעים לתרגל יוגה כי הם חושבים שזה אומר לשבת ולא לעשות כלום. 

טוב, זה קצת שייך לפעם. מוזר לכתוב את זה, אבל בתחילת הדרך שלי כמורה (לפני כ-15 שנה) הייתי צריכה להסביר לאנשים מה זאת יוגה ולעשות עבורם את ההבחנה בינה לבין מדיטציה סטטית. אז עכשיו כבר לא צריך להסביר את ההבדל (נראה לי), אבל יש בינינו עדיין כאלה שלא יודעים שהיוגה היא פילוסופיה שלמה כשהחלק הפיסי שבה הוא רק ענף אחד מתוך עץ שלם, עצום ומפואר.

ובכל זאת, גם המדיטציה הכי "סטטית" - יש בה המון תנועה שמתרחשת בעומקים, מתחת לפני השטח. ב"יוגה סוטרה", הטקסט העתיק על מהותה של היוגה מהמאה השנייה לפני הספירה, כתב פטג'לי שתכלית התרגול היוגי היא "השקטת גלי התודעה". במילים אחרות, המהות מאחורי התרגול היא יצירת שקט פנימי. וזאת חברים היא אולי העבודה החשובה ביותר שהאדם יכול לעשות למען עצמו. כלומר, הכי הפוך שיש מלא לעשות כלום.

5. ועוד טעות נפוצה אחרונה, הפעם מעולם הכתיבה:

אנשים שמסבירים לי שהם לא מגיעים לסדנת כתיבה אינטואיטיבית כי הם לא יודעים לכתוב. 

לא לא לא, לא הבנתם. אין כאן מה לדעת לכתוב. בדיוק הפוך. הרעיון הוא לקחת את החומר הגולמי, המבעבע, שנמצא בתוכנו (הרבה פעמים עמוק עמוק בפנים), בליל סמיך של מחשבות ורגשות – ולהניח אותו על הדף. כפי שהוא. בלי ניסיון לייפות שום דבר ואפילו בלי להקפיד על כללי תחביר או דקדוק.

אנשים שכותבים אינטואיטיבית באופן קבוע יודעים: אנחנו עושים ועושות את זה כדי שתהיה לנו היכולת להתבונן מבחוץ על מה שקורה אצלנו בפנים. בלי ביקורת, בלי שיפוט ואפילו בלי דעה. כדי לאפשר למה שיש בתוכנו כרגע לצאת החוצה (לפעמים אפילו להתפרץ החוצה) בדיוק, אבל בדיוק, איך שבא לו לצאת. לא מסודר ולא קוהרנטי ככל שיהיה.

לכן, אם כבר, למי שלא יודע לכתוב בדרך כלל קל יותר בסדנאות מהסוג הזה. לי אישית לקח שנים להתנער מהכתיבה האחרת, העיתונאית, המסודרת. זאת שיש בה פתיח וסיום מובנים ואפילו צפויים. אז כאמור, ממש אין צורך לדעת לכתוב לפני שמגיעים לסדנת כתיבה מהסוג הזה. פשוט תביאו מחברת ועט ובואו להוציא את מה שיש בכם. וקחו נשימה עמוקה לפני זה ותוך כדי. זה תמיד טוב.