top of page

עצרו רגע: על החשיבות של עצירה, השתהות וריק כחלק מכל תהליך

תמונת הסופר/ת: טלי כהן ציוןטלי כהן ציון


בבית הספר לימדו אותנו תושב"ע, אבל לא לימדו אותנו לקחת נשימה ולעצור. כמעט בכל מקום מעודדים אותנו להיות בהישגיות, אבל לא בנוכחות. אחד מתרגולי הנשימה ביוגה הנשית נקרא: "נשימה בארבע פעימות". ההנחיה בתרגול הזה היא להשתהות מעט בקצה השאיפה ובקצה הנשיפה; לא למהר לשאוף או לנשוף, ועל ידי כך להרגיל את ההכרה לכך שזה בסדר להיות "בין לבין", בכל אותם מצבי ביניים שבהם שאנחנו "לא פה ולא שם".

את קצה השאיפה אפשר להקביל לרגע שבו השגנו את שלנו. בכל פעם שאנחנו מגיעים להישג כלשהו, נעשה עם עצמנו חסד אם נאפשר לנו להשתהות שם מעט במקום לרוץ הישר אל עבר היעד הבא.

את קצה הנשיפה, לעומת זאת, אפשר להקביל לרגעים שבהם אין לנו צל של מושג לאן פנינו, מהו היעד הבא שלנו, או לאן ואיך ממשיכים מכאן. גם שם התרגול היוגי מבקש מאיתנו לעצור ולשהות. לא למהר לברוח מהרגעים שבהם אנחנו נמצאים ב"לא נודע" אלא דווקא להסכים להתמקם בהם קצת. על ידי כך אנחנו מאותתים להכרה שלנו שזה בסדר, שאלה בסך הכל רגעים טבעיים.


האמת היא שזה הרבה יותר מזה: הרגעים הללו חיוניים עבורנו. הם חלק אינטגרלי מכל תהליך, בדיוק כפי שנשימה מיטבית מורכבת מאותם ארבע פעימות: שאיפה-רווח, נשיפה-רווח. למעשה, הנשימה מתרחשת בחלקים "הריקים". כלומר, הנשימה היא לא השאיפה או הנשיפה אלא דווקא מה שמתרחש בין לבין. למעשה, כאשר משתהים בקצה הנשיפה (בוואקום), רמת החמצן בדם עולה.


מעניין לחשוב על זה גם בהיבט הבא – 99.9 אחוז מהמבנה של האטום הוא חלל ריק. כלומר גוף האדם (כמו כל צורת חומר) עשוי ברובו מריק. ובכל זאת, דווקא הריק, האין, ההעדר – הוא זה שמפחיד אותנו כל כך. אלא שדווקא רגעי הלא נודע הם אלה שיש בהם הכי הרבה פוטנציאל, הכי הרבה אפשרויות והזדמנויות חדשות. אלה הרגעים שבהם דלתות חדשות יכולות להיפתח עבורנו, כי עכשיו ההכרה שלנו יותר נוזלית / גמישה. כשאנחנו "בין לבין" (בין עבודות / דירות / יחסים וכו') אנחנו פחות מקובעים במוכר ובידוע, ולכן בדיוק שם יש יותר סיכוי לדברים חדשים - שונים ומפתיעים - להיוולד.


התרבות הסינית ידעה להוקיר את הריק כבר לפני 2,500 שנה. בספר הטאו, שנכתב באותם ימים על ידי לאו צה, שנחשב לגדולי הפילוסופים הסיניים, הוא כתב על זה את השיר הבא (מתוך ספר הטאו, בתרגום של ניסים אמון):


"הריק: שלושים חישורים מתאחדים בטבורו של גלגל. מלבד החישורים הריק הוא רובו של הגלגל. כד החרס עיקר שימושו הוא בחללו. על כן האין יש לו תפקיד הריק בעל צורה. בית הוא ריבועים של אוויר דלת בין שני חדרים רק מחברת את האוויר. חלון מחבר חלל מרובע עם הריק הגדול שבחוץ. לעיתים היש הוא רק תירוץ ואריזה והאין הוא האוצר האמיתי".

20 צפיות0 תגובות

Comentários


bottom of page