אחד העקרונות הכי חשובים עבור הצועדים/ות בדרך הרוח, הוא ששום דבר בחיים שלנו אינו קבוע. הכל משתנה. כל הזמן. ביוגה הנשית נהוג לומר שהדבר הקבוע היחיד בחיים שלנו הוא השינוי עצמו.
פילוסופיית השאנקייה היוגית מכנה כ-ל דבר בעולמנו כ"פרקריטי" (Prakriti) = זמני וחולף. מי שלא משוכנע בכך, מוזמן לעצור לרגע ולחפש מהו הדבר שיישאר קבוע בחייו לעולם ועד. אין כזה. לכל דבר בחיים שלנו יש התחלה וסוף; למערכות היחסים שלנו; לחומר על כל צורותיו; לרגשות שלנו שנוטים להשתנות כל הזמן; אפילו המחשבות שלנו צצות ומתפוגגות.
הגישות הרוחניות מעודדות אותנו להבין לעומק את הרעיון שהכל בחיינו וסביבנו נידון להשתנות. אבל הן לא מסתפקות בכך שנבין את הרעיון הזה אלא גם שנאמץ אותו ככל האפשר, מפני שאז יהיה לנו קל יותר להתמודד עם כל מה שהחיים מביאים אלינו.
והרי החיים כל הזמן מביאים אלינו שינויים. שום דבר לא נשאר כפי שהיה. אם נבין את זה ונקבל את זה, יהיה הרבה יותר פשוט להתמודד עם כל מה שמשתנה לנו מול העיניים, ובמיוחד עם מה שאנחנו לא רוצים או רוצות שישתנה.
זה תופס לשני הכיוונים: כשאנחנו מבינים שהכל ממילא זמני וחולף, אנחנו לא נאחזים ברגעי האושר אלא מבינים שגם הם יחלפו. ככה אנחנו מצליחים קצת יותר פשוט ליהנות ממה שיש עכשיו, בלי לנסות לחשוב איך נוכל לשמר את הרגע הזה לעד. במקביל, ברגעים של רגשות קשים, כמו עצב, תסכול וכעס – גם אז, מי שאימץ לעצמו את ידיעת השינוי ירגיש את כל קשת החוויות האלו, ובאותה נשימה יזכור שגם זה עתיד לחלוף.
בהקשר הזה יש אגדה על שלמה המלך שביקש שימצאו עבורו טבעת שתשיב את רוחו בכל פעם שיביט בה. מאותו רגע החלו לנהור אל הארמון מאות טבעות מכל הסוגים והמינים, אבל רק אחת שבתה את לב המלך. היתה זאת טבעת שעליה נחרט המשפט: גם זה יעבור". המלך שלמה, לפחות לפי האגדה, ענד את הטבעת הזאת על האצבע, כתזכורת לך שהכל בחייו זמני וחולף; שטבעו של הכל להשתנות.
העיקרון הזה חל על כל הקיים בעולם שלנו. גם הטבע משתנה כל הזמן – מקיץ, לסתיו, חורף ואביב. וכך גם הגוף הפיסי. ובמיוחד הגוף הנשי. מדי חודש הגוף הנשי עובר לא מעט שינויים – הורמונים מסוימים מגיעים לשיאם ואחרים דועכים, וחוזר חלילה. אם אנחנו הנשים נבין קצת יותר מה קורה בגוף שלנו מדי חודש ועל מה אחראי כל הורמון, ונפעל בהתאם למה שהטבע שלנו מבקש – יהיה לנו קל יותר להתמודד עם כל מה שקורה בחיינו. לצד זה, נתחיל יותר ויותר לשים לב שאנחנו חיות מתוך התאמה לטבע שלנו ולא מתוך התנגדות אליו.
המחזור החודשי ומשמעותו בחיינו:
המחזור החודשי הוא האופן בו מתנהל הגוף הנשי בטווח זמן שמתקיים לרוב במהלך 28 ימים (יתכן מעט יותר או פחות) – במטרה להגיע להתעברות. המחזור משקף את הלך הרוח, היצירתיות, הנינוחות ומצב הרוח של כל אישה במהלך החודש.
המחזור החודשי מתקיים לפי סדר קבוע:
1. יומו הראשון (טרם גיל המעבר) הינו היום בו מופיעה הווסת. ימי הווסת של האישה בכל חודש כמו מחדשים את המערכת תוך התכנסות והתבוננות פנימה. אלה ימים של חשבון נפש פנימי ואישי ועיבוד של כל מה שעבר עלינו במהלך החודש, כדי שנוכל לשוב ולצאת החוצה אל העשייה היומיומית ולהתמודד טוב יותר עם הסובב אותנו. ימים אלה נמשכים לרוב בין שלושה לחמישה ימים.
משמעותה של הווסת במחזור החודשי הנשי טמונה בשורש השם עצמו, שמקורו במילה: "ויסות". ימי הדימום הם הימים אשר מתחילים את ספירת המחזור החודשי. תקופה זאת מאפשרת לבחון את מצבו של הגוף הנשי מבחינה הורמונלית – פיזית ורגשית. האופן בו הווסת באה לידי ביטוי במהלך החודש מרמז על האופן בו האישה מקבלת את גופה ואת השינויים התמידיים החלים בו בכל רגע נתון.
מבחינה ביולוגית, מאחר והופעת הווסת מהווה סוג של אכזבה – מן ההיריון שלא התרחש, ימי הווסת אמורים להוות ימי התכנסות שקטה פנימה. ההורמון המופרש בימי הדימום נקרא: FSH, והוא מחזק נקודה זו: זהו הורמון של חיבור אינטואיטיבי פנימה – כל אישה אל המהות השורשית שלה. לכן, כאשר המחזור החודשי תקין מבחינה הורמונאלית, נשים בימי הווסת חוות חיבור חזק ועוצמתי אל עצמן. זה יכול לבוא לידי ביטוי בחלומות חזקים, בידיעה פנימית מוגברת מהרגיל ועוד, לצד הפחתת הרצון לטפל בעולם החיצון.
ניתן לראות בימי הווסת כהפסקה זמנית לצורך התבוננות פנימה, שמטרתה להאט מעט את הקצב על מנת לבחון את החודש שחלף, להסיק מסקנות ולהתכונן לקראת החודש הבא. ברגע שאנחנו, כנשים, מאפשרות זאת לעצמנו – ההתמודדות עם שאר ימי המחזור כולו נעשית קלה והומוגנית יותר; אנחנו מסוגלות לקבל את עצמנו ביתר קלות, וכמו כן לקבל באהבה את השינויים החלים בגופנו מבלי להתנגד להם. בכך אנחנו מביאות גם להפחתה ניכרת בתופעות של טרום וסת (PMS).
2. לאחר ימי הווסת ישנם חמישה ימים בהם האישה אינה פורייה. בימים אלה מתחיל לעלות בגוף הורמון בשם אסטרוגן (המכונה: "ההורמון הנשי", שאחראי על תחושת חיוניות) ורירית הרחם מתחילה להתעבות. כלומר, הגוף מכין עצמו לבריאת חיים חדשים.
3. חמשת הימים הבאים הם ימי הפוריות. בימים אלה אנחנו הנשים נמצאות במיטבנו; ההתבטאות העצמית טובה, יש תחושה של אנרגיה גבוהה ומתפרצת. אנחנו מתמלאות במרץ ובמוטיבציה לחיים, ומתוך כך נמצאות בתחושה כי אנחנו מסוגלת לטפל בכל העולם. זאת תקופה טובה ליזום מיזמים חדשים, מפני שהחושים מחודדים והיצירתיות במיטבה.
באופן ביולוגי, הביוץ הוא התהליך שבו יוצאת ביצית בשלה מהשחלה. תקופה זו מתחילה לאחר ימי הווסת ולאחר הימים הלא פוריים והיא נמשכת יום אחד בלבד – אולם במשך חמישה ימים האסטרוגן נמצא בשיאו. האסטרוגן מביא לעלייתו של הורמון נוסף בשם LH, אשר גורם להשלמת הבשלת הביצית. הביוץ עצמו יתרחש כ-36 שעות לאחר שה-LH יגיע לשיאו, והוא יבוא לידי ביטוי בעליית חום הגוף במעלה אחת (ואף פחות), על מנת להגן עליו.
תקופת הביוץ היא התקופה שבה הגוף מכין את עצמו לקראת לידה – אך באותו האופן, מבחינה רגשית ומנטלית, אנחנו יכולת להתכונן גם לקראת הולדתה של יצירה חדשה. אלה ימים שבהם אנחנו מעוניינות לברוא או "להוליד" דבר מה חדש אל תוך חיינו. באופן טבעי, זהו הלך רוח של עשייה ולא של התכנסות. בימים אלה אנחנו הרבה יותר פעילות וערניות לחיים בכלל ולסובב אותנו בפרט. זהו הזמן שבו אנחנו מסוגלות הרבה יותר בקלות להוציא אל הפועל את כל מה שתכננו במהלך ימי הווסת האינטואיטיביים. (ובמילים אחרות, אלה הימים שכדאי לעשות בהם את כל מה שדורש מאיתנו הרבה אנרגיה – להעביר הרצאה, לארח, לקבוע ראיון עבודה וכד').
4. במידה והאישה אינה הרה, היא עוברת למחצית השנייה של מחזור הווסת. הגופיף הצהוב אשר בשחלה יפריש הורמון בשם פרוגסטרון, שיזין את רירית הרחם לקראת הריון. מתום הביוץ עד לווסת הבאה – תקופה של 13 ימים - זה הזמן שבו מתחיל כינוס עדין והדרגתי פנימה; זמן שבו האישה נסוגה באופן די טבעי מהתנהגות מוחצנת להתנהגות מהורהרת ומופנמת יותר, סקירה לאחור של הדברים שנוצרו ובחינה של היבטים שלילים וקשים של חייה שיש לשנות ולהתאים. היא מתכוננת לפתח או ללדת משהו שמגיע ממקום עמוק בתוכה.
תודה טלי, כתיבה מרתקת ומעניינת! גמר חתימה טובה ושנה טובה